כלי העבודה העיקרי והדומיננטי שלי הוא ההקשבה פנימה, לגוף, על מנת לאפשר לידע הטמון בגוף לעלות על פני השטח ולהגיע למודעות. ההקשבה פנימה הינה תהליך מרגש מאד, וראינו כי האדם יודע על עצמו יותר מכל מומחה או מטפל. הגוף אינו רק יודע על כל מצבי חיינו – יש בו את האנרגיה להניע אותנו למקום נכון יותר עבורנו. הוא המצפן לחיים טובים.

כל התהליך הזה הוא אישי ואינטימי מאד, ועם זאת – עוצמתי מאין כמוהו.  

למה אני מוסיפה לזה גם טיפול דרך צילום? – התהליך הגופני איננו מביט החוצה, אלא עוסק אך ורק במה שאני חווה מבפנים. אין בתהליך הזה דרישה להתבונן במציאות, באנשים שהיו סביבנו, במה שלבשנו, באיך שנראינו, ברגשות שהקרנו החוצה ובכלל, איפה היינו ומה עשינו ואיך הדברים נראים.

התמונה, הצילום – מחייב אותנו להישיר מבט אל המציאות.

המעבר מהדרישה להסתכל על מציאות שקפאה לרגע אחד, בתמונה – אל תהליך פנימי של עיכול והתמודדות עם הדימוי המצולם, מעשיר מאד את שני הכלים (ההתבוננות פנימה והעבודה דרך דימויים = פוטותרפיה) ובעיקר – מאפשר לנו לעשות תהליך פנימי אל מול המציאות אותה חווינו, כפי שהיא נגלית לנו בצילום.

הצילום מכיל בתוכו ידע, סודות, גילויים – התהליך של ההקשבה לגוף מאפשר לנו לפגוש את כל התכנים שעולים מהצילום, בצורה שאנו יכולים להתמודד איתה, ובצורה שמאפשרת לנו להשלים עם מה שהיה, אך לא השלמה רק מהראש או מהרגש – אלא השלמה מלאה, השלמה שמכילה את כל החלקים שלנו והשלמה שיש בה אנרגיה חדשה – האנרגיה של מה שנחסם או היה קשה אז, משתחררת ואנו מרוויחים אותה מחדש.

ולכן, פוטותרפיה ככלי להתמרה של חומרי הליבה.