הפרעת זהות דיסוציאטיבית: במאמרים הקודמים דברנו על הצורך ביצירה של ביטחון ועל הצורך לספר את סיפור הטראומה,  נשיאת העדות כמהלך משמעותי בטיפול. אבל – מה

מאמר זה יעסוק בנושא האבל על אובדן טראומטי. כדי למקם אותנו, אזכיר כי ג'ודית לואיס הרמן כותבת על תהליך ההחלמה כתהליך שמורכב משלושה חלקים: יצירת

על חשיבותה של נשיאת העדות: במאמר הקודם דברנו על ההכרח שיש בלספר את סיפור הטראומה. החלמה לא יכולה "לדלג" על השלב הזה. צביה זליגמן, שעובדת

ג'ודית לואיס הרמן כותבת על תהליך ההחלמה כתהליך שמורכב משלושה חלקים: יצירת בטחון זכירה ואבלות קשר מחודש עם החיים הרגילים. במאמר הקודם דברנו על יצירת

ג'ודית לואיס הרמן כותבת על תהליך ההחלמה כתהליך שמורכב משלושה חלקים: יצירת בטחון זכירה ואבלות קשר מחודש עם החיים הרגילים. אבל, כפי שלואיס הרמן כותבת

פוסט זה כותב על יחסי הריפוי בין המטפל למטופל: לואיס הרמן כותבת ש – "גרעין חווית הטראומה הנפשית הוא הנישול מכוח והניתוק מן הזולת, ולכן