החופש להיות משוחרר מתיאוריות ומידע ישן על מנת להקשיב קשב רב – והחופש הפנימי המדהים שקורה למי שזכה ל-"הקשבה הגונה".

מזמינה לעשות זאת ביחד עם טקסט קצר של ג'נדלין, בו הוא מספר על איכות ההקשבה של קרל רוג'רס. ג'נדלין ידע לכבד, תמיד, את השפעתו של רוג'רס עליו. ג'נדלין כתב:

"הדרך בה הגיע רוג'רס לגישה החדשה הייתה טיפוסית עבורו. הוא מצא משהו, ולאחר מכן, בשל היעדר סיבה מספקת לתחום דרך זו הוא החליט לא לתחום אותה.

רוג'רס ביטל כל פרשנות. במקום זאת הוא בחן בקול רם את תפיסתו בניסיון לתפוס, להבין בדיוק מה המטופל רצה להעביר. משעשה כן, הוא גילה שהמטופל בדרך כלל תיקן את הניסיון הראשון. הניסיון השני היה בדרך כלל קרוב יותר אבל עם זאת המטופל עלול לדחות אותו המסר. רוג'רס שמע את כל התיקונים עד שהמטופל הצביע שזה בדיוק מה שרציתי לומר, זהו מה שאני מרגיש." לאחר מכן תשתרר דממה טיפוסית. לאחר דומיה כזו, אחרי שמשהו הובן במלואו, הדבר הבא שמתחולל אצל המטופל הוא משהו עמוק יותר.

רוג'רס גילה כי תהליך המונע בעצמו נובע מבפנים. בעת שדבר זה נתפס במלואו כפי שהתכוון לכך, הוא מחולל שטח חדש מבפנים. לאחר מכן השלבים הבאים הופכים להיות עמוקים יותר…

תגליתו של רוג'רס הביאה לדבר נוסף: הוא גילה שלכל אדם יש היגיון פנימי. הגיון זה מתפתח ומתקן את עצמו ככל שהוא נהיה עמוק יותר. תגלית זו הציבה את רוג'רס הרבה לפני אחרים באמריקה בדרך נוספת: בשנת 1945, שחורים, נשים, הומואים ואחרים חשו שעוזרים להם במרכזי ייעוץ מכיוון שהמטפלים הללו ידעו שכל מטופל יכול היה ללמד אותם על עולם חדש. מטופל שחור יכול היה לבלות חודשים בעת שלימד את המטפל על מהות החוויה של השחורים. עם זאת, מטופל שחור אחר יכול היה לומר בתחושת הקלה, אחרי שעה אחת "אתך אני מסוגל לשכוח על גזע". המטפלים הללו מעולם לא כפו מדיניות זו או אחרת על המטופל. הם לא ניסו לכפות על אישה להמשיך בנישואיה כפי שכמה פסיכואנליטים עשו באותם הימים. הם גם לא החליטו וקבעו מה צריכה להיות המיניות של אדם זה או אחר. המטפלים שהוכשרו על ידי רוג'רס הבינו שכל מטופל ניצב במרכז המכוון של חייו וכי ניתן לעזור לאנשים רק באמצעות גרימה למטופלים להבין את המורכבות של חייהם והשלבים השונים של חייהם.