בפוסט הזה אני רוצה להציג שלוש גישות שונות ל-השאלה של פסח – איך אנחנו יוצאים מהשעבוד? מהי מצרים של כל אחד מאיתנו?

שיטת גרינברג:

לפי שיטת גרינברג, מצרים הינו חוסר המוכנות שלנו לחוות פחד, כאב וחברים אחרים. גרינברג אומר כי פחד, כאב ואהבה הינם כוחות, אנרגיות חזקות מאד שישנן אצל כולנו. במהלך החיים אנו מעמעמים אותם, מוכנים להרגיש אותם על אש קטנה או שמנסים לכבות את האש. כדי לא להרגיש פחד וכאב, אנו מייצרים דפוסים. הדפוס הינו החזקה קבועה של מחשבות, רגשות, תחושות גופניות והתנהגות שחוזרת על עצמה שמטרתה שלא נחווה פחד וכאב. באם נסכים לחוות את סך כל הרגשות שישנן בחוויה (בין אם מדובר בחוויה מההווה, או בין אם מדובר בחוויה מההיסטוריה האישית שלנו) – השעבוד שלנו יתמוסס. רמת החופש האישי תגדל.

ההתמקדות:

לפי גישת ההתמקדות, אין לנו בכלל משעבדים פנימיים. לכל חלק שבתוכנו, גם החלקים ההרסניים ביותר – מכילים כוונה טובה. ההתמקדות מציעה לנו לשהות לצד כל "משעבד" פנימי, על מנת לשמוע את הכוונה הטובה שלו. באם נקשיב לחלק המכור שלנו, לחלק שמעליב אותנו, לחלק שנראה פוגע והורס, נשמע ממנו לא רק ממה הוא מנסה להימנע (הוא יספר שלנו שהוא לא רוצה שנחווה פחד וכאב), אבל הוא יספר לנו מה הוא כן רוצה בשבילנו. ההקשבה לתחושה, מביאה תמונה עמוקה ושלמה יותר – לא רק ממה החלק שמשעבד אותנו מנסה להימנע, אלא גם מה הוא רוצה עבורינו. ההקשבה אל החלק שהוא רוצה, תביא עימה תנועה קדימה למצב של חופש גדול יותר עבורנו.

Somatic Experiencing:

גישת ה Somatic Experiencing מכירה בחלק המשעבד כחלק שרוצה לסחוף אותנו פנימה אליו עוד ועוד. הגישה אומרת כי כאשר אנו חווים מצב של לחץ, קושי, טראומה, הגוף מייצר באופן מיידי שתי אנרגיות חיים, מערבולות חיים, עם כוחות מנוגדים זה לזה – נוצרת מערבולת של ריפוי ונוצרת מערבולת של החלמה. נוצר חלק בנו שרוצה שנחלים ונוצר חלק בנו שרוצה להטביע אותנו בטראומה. היציאה לחופשי הינה הקשבה אל שתי המערבולות מביאה לשחרור, לפורקן של האנרגיה הטראומטית. הגישה מציעה לנו בראש ובראשונה לחוות את האנרגיה הבריאה שבתוכנו, אנרגיית הריפוי. לאחר שחווינו אותה וביססנו תחושה טובה בגוף, יש ללכת אל התחושה הטראומטית, לחוות מעט מן הטראומה ולחזור אל האנרגיה הבריאה. באם נעשה זאת כמה פעמים, נראה כי הגוף ישחרר ממנו, יפרוק ממנו את האנרגיה הכלואה, את הטראומה שנלכדה בגופנו.