באופן גס מחלקים את הטראומות לשלושה סוגים:

הסוג הראשון – שוק טראומה – טראומות שקורות -Too much, too soon Too fast   – לא צפוי, פתאומי, מהר מידי, חזק מידי. זה פתאם קרה. בהפתעה. הכל כרגיל ופתאם יש סכנה להישרדות שלך או סכנה לשלמות הגוף נפש שלך קורות במקרים כמו: אונס, תאונות דרכים, אסונות טבע כמו רעידות אדמה וצונאמי, מלחמה.

את הטראומות שקורות לא בבת אחת ובאופן פתאומי אלא על פני זמן ואותן נחלק לשני סוגים:

1. טראומה מורכבת – תוצאה של אביוז. התעללות, ניצל והזנחה.
2. טראומה התקשרותית, שקורית כתוצאה מגדילה לצילם של הורים מזניחים.

שאנו מגיעים לעולם אנו זקוקים לקבל את התחושה שאנו רצויים ואהובים ותחושה זו אמורה ללוות אותנו לכל אורך הגדילה שלנו. תינוק צריך לקבל תחושה שהוא אהוב ורצוי, ילד צריך לקבל על אלה את התחושה שמעריכים אותו ורוצים בטובתו.

זו התקשרות טובה. התקשרות טובה מביאה עימה תחושה של בטחון בקיום שלי בעולם ותחושה של מסוגלות פנימית. אתה יודע ומרגיש שיש מישהו בשבילך בעולם. התחושה הזו מביאה או בונה ערך עצמי. "אני בעל ערך", "אני מסוגל" – זה בונה תחושות טובות נוספות כמו היכולת לחוות חמלה עצמית. בסופו של דבר זה מתחזק אמונות טובות בך ובעולם.

לכולם יש רשת עניפה וסבוכה של זכרונות וייצוגים מנטאליים של התקשרות. הדמות הראשונה להתקשרות היא כנראה אמא, אבל יש גם את אבא, בהמשך יהיו הגננת, מורה, מדריך בתנועה, בוס בעבודה וכו'. התקשרות בטוחה נותנת בסיס בטוח שמביאה לתחושה שנוכל להסתדר, גם ברגעים קשים.

אז אם חוזרים לטראומה, מקודם דברנו על 2 הגדרות לטראומה:

• טראומה הינה תגובה לאירוע שיש בו סכנה לשלמות הגוף או הנפש (או שניהם).
• חוויה בלתי נסבלת שהנפש לא יכולה להרשות לעצמה לחוות, כי תהיה התמוטטות.
• נוסיף הגדרה שלישית – יש שרואים טראומה כקטיעה ברצף החוויה כתוצאה מפגיעה משמעותית בקשר עם דמות התקשרות. ולכן כולנו נושאים את הדבר הזה בצורה כזו או אחרת.

כאשר אדם עובר אירוע קשה, כלומר אם יש סימנים של איום ומצוקה – אנחנו צריכים לראות איפה זה התחיל ואיך זה הולך וגדל. אם אין התקשרות בטוחה, האדם מרגיש שהוא לא מובן, לא ראוי, שקוף. כאשר יש תחושות כאלו, תחושות של דחייה וחוסר מובנות ראשוניים – לא נצליח לעבוד על טראומה נוספת אם קרתה. האדם שעבר אירוע טראומטי צריך להרגיש שהוא מובן, שמקשיבים לו, שהוא ראוי להקשבה ושרוצים בהתפתחות או בתחושות הטובות שלו.

כאשר תבוא לטפל בבעיה, צריך לברר אם יש לך תחושות של בטחון בקשר עם המטפל, גם אם באת לעבוד על שוק טראומה בעקבות הצונאמי, למשל. המטפל והמטופל צריכים להקדיש את הסשנים הראשונים לבנייה של הקשר ביניהם ואז להחליט על המשך העבודה. טראומות שקשורות לאטצ'מנט – הקשר עם המטפל תהיה העבודה הטיפולית עצמה.

אירוע טראומטי דורש בעצם חוף מבטחים בצורה חזקה מאד. כאשר אדם בטראומה מקבל אדם אחר כאשר הוא בטראומה, רשת הביטחון גדלה ויש פחות ופחות תופעות פוסט טראומטיות. כאשר הפרט לא מגיב לאנשים במצב טראומטי, הטראומה תקבל צבעים התקשורתיים, ואז נאמר שאין כאן רק PTSD אלא יש טראומה מורכבת כי יש: בדידות, חוסר מובנות, חוסר בטחון בעצמי ובאחר.

בני האדם זקוקים לקשר, זה עניין ביולוגי. אנחנו לא יכולים להתמודד לבד עם הכאב. מטפל שעוסק בטראומה צריך לפעול כדמות של התקשרות. המיינד מקום מפחיד ואתה לא תרצה ללכת לשם לבד.

כלומר – בהתאם לטראומה נבחר את סוג הטיפול.

אנחנו מבחינים בין טראומה לפוסט טראומה. PTSD = Post-Traumatic Stress Disorder

פוסט טראומה זו בריחה מהטראומה. חוסר יכולת להתמודד איתה ורצון להימנע מהכאב שהיא מביאה.