ירדן כרם – התמקדות, הקומי, Somatic Experiencing

וידאו תרפיה

וידאו תרפיה הינו טיפול המשלב עשייה קולנועית. המטופל יוצר סרט במהלך הטיפול. 

תרפיה בקולנוע הינה ענף חדש של טיפול באמנות המציע שפה אחרת לביטוי עצמי, לטיפול בקונפליקטים ועיבוד חוויות טעונות. התרפיה משתמשת בקולנוע כדי לחשוף ולהבין תהליכים נפשיים ומספקת סביבה מוגנת בה יכול חומר מודחק ולא מודע לעלות על פני השטח.

שפת האמנות מאפשרת גשר בין העולם הפנימי והעולם החיצוני ואינטגרציה בין השניים באה לידי ביטוי באמצעות האומנות. 

הטיפול בוידאו תרפיה מתאים לכל אדם המגלה נכונות להתנסות בחוויה של עשיית סרט ללא קשר לכשרון אומנותי או ניסיון קודם בתחום. החוויה של הפקת סרט הינה חוויה מרתקת ומעצימה לכל אדם.

בשנת 2010 הקמתי את מגמת לימודי וידאו תרפיה בבית הספר מעלה לקולנוע וטלוויזיה בירושלים.

הייתי המנהלת האקדמית הראשונה = בניתי את תכנית הלימודים, פיתחתי 3 גישות טיפוליות דרך הקולנוע (וידאו ארט לטיפול, דוקו תרפיה, קולנוע עלילתי לקבוצות הומוגניות) ולימדתי.

במקביל לזה הקמתי את המרכז הטיפולי  – טיפולים של קבוצות וידאו תרפיה = קבוצות הומוגניות, הנפגשות אחת לשבוע למשך כעשרים שבועות. במפגשים לומדים קולנוע בד בבד עם התבוננות אישית וקבוצתית. הקבוצה מוצאת את "הקול הקבוצתי", את הנושא אותו היא רוצה, כקבוצה, לספר לעולם – כותבת תסריט, ומצלמת סרט קצר. השחקנים הם כמובן, חברי הקבוצה.

עבדנו עם 50 קבוצות וידאו תרפיה – תהליכים מרתקים, מרגשים ומעצימים.

במסגרת עבודתי כמנהלת המרכז לוידאו תרפיה, הפקתי חמישה כנסי וידאו תרפיה. אלו היו הכנסים הראשונים בארץ (אולי בעולם) בתחום זה.  

את גישת העבודה הטיפולית באמצעות וידאו ארט פרסמתי בספר הראשון והיחיד שעוסק בתחום זה:

Kerem Y. (2015), Felt Sensing Video Art Therapy, in Joshua L. Cohen, J. Lauren Johnson, (editors), Video and Filmmaking as Psychotherapy Research and Practice, (p. 257-287), U.S.A: Routledge.

כתבות ירדן כרם

כתבות באתרים מובילים

מיכל צפיר מראיינת אותי לגבי וידאו תרפיה:

אמיר קמינר מראיין את ירדן כרם בנושא וידאו תרפיה:

פילמוגרפיה:

הייתי שותפה להפקה של שני סרטי דוקו תרפיה = הקולנוע ככלי יצירתי לשינוי:

א. הפקה, בימוי וצילום סרט דוקומנטרי "ריבועים של קרטון". הסרט הוקרן ב"רשת", ערוץ 2, ובפסטיבל לסרטים יהודיים בסאן חוזה. זכה בקרן שגריר, וקיבל קרנות מקרן מקור לסרטי קולנוע וטלביזיה, פרוייקט קולנוע – קרן רבינוביץ', וקרן רז-רם.

לצפייה בסרט:

ב. הפקה וצילום סרט דוקומנטרי "הדר – החופש לעשות". יזמתי את העבודה עם לאה גולדין, לזכרו של הדר גולדין ז"ל. הסרט הוקרן בסינמטק תל אביב, בשתתפותן של נחמה ריבלין, אשת נשיא המדינה, אילנה דיין, עיתונאית, אילת שקד, שרת המשפטים. 

כתבה על הסרט: 

הקרנת הסרט היתה במעמד מרגש מאד, בסינמטק תל אביב, בתאריך 1.9.17, בהשתתפותן של הגב' נחמה ריבלין, אשת נשיא המדינה, אילנה דיין, עיתונאית, ח"כ אילת שקד, שרת המשפטים.

בתחילת האירוע היו נאומים של:

מה זה וידאו תרפיה: 

 וידאו תרפיה הינו טיפול המשלב עשייה קולנועית. המטופל יוצר סרט במהלך הטיפול. 

תרפיה בקולנוע הינה ענף חדש של טיפול באמנות המציע שפה אחרת לביטוי עצמי, לטיפול בקונפליקטים ועיבוד חוויות טעונות. התרפיה משתמשת בקולנוע כדי לחשוף ולהבין תהליכים נפשיים ומספקת סביבה מוגנת בה יכול חומר מודחק ולא מודע לעלות על פני השטח.

שפת האמנות מאפשרת גשר בין העולם הפנימי והעולם החיצוני ואינטגרציה בין השניים באה לידי ביטוי באמצעות האומנות. 

הטיפול בוידאו תרפיה מתאים לכל אדם המגלה נכונות להתנסות בחוויה של עשיית סרט ללא קשר לכשרון אומנותי או ניסיון קודם בתחום. החוויה של הפקת סרט הינה חוויה מרתקת ומעצימה לכל אדם.

הסרט יכול להיות סרט עלילתי (נראטיבי), דוקומנטרי, יצירת קליפ או עבודת וידאו ארט, לפי בחירת המשתתפים.

כלומר, אין מודל אחד של עבודה טיפולית דרך וידאו. מאחר והקולנוע הינו מורכב, הטיפול דרך קולנוע מורכב גם הוא ומציע כמה אפשרויות. 

אפשר לחלק את האופנים בה המצלמה משמשת ככלי טיפולי בכמה דרכים:

 חלוקה אחת הינה האבחנה בין טיפול אישי לטיפול קבוצתי.

 חלוקה שניה – חמישה אופנים בהם אפשר לעבוד עם הוידאו (בטיפול אישי או קבוצתי):

 א. הפקה של סרט עלילתי – לרוב מדובר בסרט שמתאר אירוע מהחיים של המטופל או דילמה שהוא עוסק בה. סרט עלילתי מאפשר השלכה של תכני חיים אל דמות אחרת, בין אם ההשלכה מודעת או שלא. הגילום של חומרי חיים בסרט הינו מצב מיוחד של ייצוג של המציאות והמציאות "באמת" בו זמנית.

 ב. הפקה של סרט דוקומנטרי – ישנה אפשרות ללוות מטופל בעשייה של סרט בו הוא גיבור הסרט שמספר על חייו, או סרט שהמטופל הינו במאי שחוקר / שואל שאלה דרך סרט.

 ג. צילום של סצנות דוקומנטריות אשר לא נאגדות לסרט אלא החשיבות היא בסצנה עצמה. צילום של קטעי חיים על מנת להראותן למטפל, ולבדוק את התוכן של הארוע ואת הבחירה באמצעי המבע (האם המצלמה היתה קרובה או רחוקה, מה היתה זוית הצילום וכדומה). האופן בו אדם בוחר להראות / לספר על חייו (כולל מה שלא נכנס לצילומים) הינו חומר מרתק להתבוננות וללמידה. בכל אקט צילומי יש בחירה של אמצעי המבע – הצלם מבטא את עצמו ומספר את הפרשנות שלו על הדברים.

 ד. וידאו ארט – שימוש בדימויים ובסאונד לכדי יצירת סרט שאין בו בהכרח גיבור ואין בו התרחשות נרטיבית של התחלה – אמצע – סוף. הדימויים מאפשרים לבטא תכנים (כמו חרדות ראשוניות) שאין להם מילים או משמעות אותה ניתן לאמר.

 ה. צילום של סצנות בדיוניות אשר לא נאגדות לכלל סרט (כמו צילום של חוויה מתקנת – חוויה שלא קרתה, אך המטופל רוצה היה שתקרה, צילום בדיוני של סצנות אשר חוזרות בחיים שוב ושוב).

האם ישנה הגדרה רשמית או ממסדית לוידאו תרפיה?: 

נכון לעתה אין הגדרה פורמלית לעבודה טיפולית דרך הוידאו, התחום טרם מוכר. ישנה הגדרה לעבודה הפוטותירפויטית (פוטותרפיה – צילום במצלמת סטילס ווידאו):

"תראפיה בצילום היא השימוש בצילום או בחומר צילומי, תחת הנחייתו של מטפל מוסמך, כדי להפחית או להקל סימפטומים פסיכולוגיים מכאיבים וכדי לאפשר ולעודד צמיחה פסיכולוגית ושינוי תראפויטי".

Art (1970) Doug Stewart / Theory and Practice, Psychtherapy. 6, 6-41

ניתן בינתיים לאמץ את ההגדרה הזו גם לוידאו.

 

וידאו-תרפיה עדיין לא הוכר על ידי הממסד כאמצעי לטיפול בהבעה. המטרה שלי היא לאפשר היכרות של תחום זה כבעל תרומה מיוחדת בתהליך טיפולי. החזון הוא שהממסד יקבל את הוידאו תרפיה על כל האפשרויות שיש בה, כמודל נוסף של טיפול באמצעות הבעה ויצירה. זהו מודל מגוון מאוד ומורכב, המכיל אפשרויות רבות לטיפול.

יש לציין כי התפיסה הרווחת היא שהקולנוע מיועד לצופים. סרט אמור להעביר את הצופים חוויה כלשהי או לעורר למחשבה. הדגש בווידאו תרפיה, בניגוד לגישה זו, אינו על התוצאה האמנותית אלא על התהליך. הסרט לא נעשה עבור קהל הצופים אלא כאמצעי שבו תהליך היצירה מאפשר מגע עם תכנים טיפוליים, שאחרת המטופל נמנע מהם.

 אני פיתחתי 3 מודלים שונים לעבודה הוידאו תרפויטית: 

א. קבוצות וידאו תרפיה. 

ב. דוקו תרפיה. 

ג. וידאו ארט תרפיה – וידאו ארט סאונד תרפיה. 

צור קשר

לגבי שלושת המודלים: 

א. קבוצות וידאו תרפיה: 

המודל לעבודה זו, הינו מודל לעבודה קבוצתית, לקבוצות אשר להן מכנה משותף (משפחת השכול, משפחות בהן יש ילד עם צרכים מיוחדים, נגמלים מסמים, הלומי קרב, נוער בסיכון ועוד). הקבוצות נפגשות 24 מפגשים שבועיים, כל מפגש אורך שעה וחצי עד שעתיים. לכל קבוצה יש שני מנחים אשר מנחים במשותף (co) – מנחה אחד מתחום הטיפול (עו"ס, פסיכולוג או מטפל באמנות), והשני קולנוען.

לצורך העבודה עם קבוצה כתבתי חוברת עבודה להנחיית קבוצות וחוברת המסבירה מדוע תהליך זה הינו תהליך טיפולי. 

המודל שאני מציעה אינו מקובע, אלא משרטט מסלול כללי שבו אפשר להוביל את הקבוצה. יש בו מקום לשיקול הדעת של המנחים ולבחירותיהם על סמך ההיכרות עם הקבוצה ועם התנהלותה. 

התהליך מתחיל בצפייה בסרטים קצרים ובעקבותיה שיחה (סינמה תרפיה), ונמשך במפגשים של כתיבה, התוודעות למדיום הקולנוע (למידה של נושאים כמו אפיון דמות, קונפליקט, תיאור עלילה), משחק וצילום סצינות שיוצרים חברי הקבוצה, התבוננות בחומר המצולם ושיחה על תגובת המטופלים לחומר המצולם ולמה שהיה עד כה במפגש.

במשך התהליך הקבוצה מוצאת את ה"קול הקבוצתי", התימה של הקבוצה. תימה זו היא הנושא לסרט שהקבוצה תכתוב ותפיק. חברי הקבוצה כותבים תסריט, בוחרים שחקנים מתוך הקבוצה, מחפשים לוקיישנים לצילום ומצלמים את הסרט.

העריכה נעשתה עד כה על ידי עורכים מחוץ לקבוצה, אך חברי הקבוצה רואים את החומר הערוך ויכולים לבקש שינויים או תיקונים.

שיאו הראשון של התהליך הוא יום או יומיים של צילומי הסרט. השיא השני הוא הקרנת הסרט על מסך קולנוע, בתחילה לחברי הקבוצה בלבד, ולאחר מכן – אם חברי הקבוצה מעוניינים – גם למוזמנים. המפגש האחרון מיועד לעיבוד של התהליך.

לכל אדם, לכל קבוצה יש סיפור – אנו רוצים לספר אותו.

ב. דוקו תרפיה:

מודל זה מציע עבודה טיפולית עם מטופל שעושה סרט על נושא אישי, בזמן בו הוא נמצא בטיפול. טיפול כזה שונה מאד מטיפולים מוכרים, בשני אופנים:

המטופל יוצר סרט אישי במהלך הטיפול, והמטפל מלווה אותו בכל השלבים: רעיון – תחקיר – ימי צילום – צפייה בחומרים – עריכה – הקרנת הסרט. 

 המטפל איננו מלווה את המטופל במהלך הצילומים, אך הוא צופה בחומרים אותם המטופל מביא לטיפול. ולכן, בשונה מטיפולים אחרים, הטיפול הדוקו תרפוטי הינו טיפול שחלק ממנו נעשה באופן עצמאי, מחוץ לסטינג הטיפולי ללא נוכחות המטפל. יש לכך השלכות שעליהם דנים בטיפול. 

 הטיפול הדוקו תרפויטי, כולל כמה סיומים. ישנו הסיום "הרגיל", סיום הטיפול. ברם, מטפל בדוקו תרפיה צריך לעבוד עם סיומים נוספים – סיום הצילומים (ותחילת העבודה על העריכה) וסיום העריכה והידיעה שיש למטופל מוצק קולנועי מוגמר.

בנוסף לשני הסיומים, על המטפל לדעת כי הם מביאים ל- "התחלה חדשה" שאינה קורית בחדר הטיפול והיא ההקרנה של הסרט לפני צופים.

ג. וידאו ארט סאונד תרפיה:

מצלמת הוידאו משמשת לא רק לקולנוע "מובנה" או מסורתי, בו יש עלילה – התחלה, אמצע וסוף, גיבור, קונפליקט ותימה – הקולנוע יכול להיות כמו המכחול של הצייר. המצלמה יכולה להביע רעיון באופן פיוטי. המצלמה יכולה לבטא נושאים הקשורים לעולם הטיפול, מו: חרדה, דכאון, בדידות.

הרעיון הוא לבטא את הנושא הטיפולי – דרך דימוי ויזואלי. אורך העבודה הינו חצי דקה עד דקות ספורות בלבד. 

למודל זה הצטרפה גתית פרלמוטר, מוסיקאית, וביחד בנינו מודל טיפולי, המבוסס על יצירה אודיו-ויזואלית של המטופל, את הנושא אותו הוא מביא לטיפול. הרי, הקולנוע איננו רק מדיום של ויזואל אלא גם של קול וצליל.

לפי מודל זה, המטופל מצלם דימוי ויזואלי המבטא את עולמו הרגשי (או מביא תמונה מן המוכן, למשל – תמונת ילדות), ומוסיף לו בהדרגה שלושה ערוצי סאונד:

הערוץ המילולי (המטופל אומר את מחשבותיו, מראיין אנשים אחרים או מקריא טקסט כגון שיר); לאחר מכן המטופל מוסיף סאונד אפקט ולבסוף – מוסיקה. (הוספת ערוץ מוסיקה אינה חובה ולפעמים אינה נחוצה, שכן היא מבטאת בעקר את עולמו הפנימי של המוסיקאי ולא את עולמו הפנימי של המטופל-יוצר הוידאו ארט).

בנוסף לזה, ישנה אפשרות לעבוד עם תוכנות לעיצוב סאונד, כלומר, תוכנות שבאמצעותן ניתן לעצב מחדש את ערוצי הסאונד (לעוות, להחליש, להוסיף רעש של הד וכדומה), על מנת לפתוח ערוץ נוסף של ביטוי העולם הפנימי.

החזון שלי לגבי וידאו תרפיה:

א. וידאו-תרפיה לא מוכר על ידי הממסד כאמצעי לטיפול בהבעה. מטרתי היא לאפשר היכרות של תחום זה כבעל תרומה מיוחדת בתהליך טיפולי. המטרה היא שהממסד יקבל את הוידאו תרפיה על כל האפשרויות שיש בה, כמודל נוסף של טיפול באמצעות הבעה ויצירה. זהו מודל מגוון מאוד ומורכב, המכיל אפשרויות רבות לטיפול.

ב. לאפשר לכל אדם שרוצה ללמוד את התחום להגיע אל מסגרת לימודים נאותה. 

ג. להגיע אל קהל רחב של מטופלים – בין אם מדובר בקבוצות וידאו תרפיה או בטיפולים יחידניים. 

ד. לעזור לחוקרים וכותבים בכתיבה אקדמית בנושא זה. 

מאמר בנושא וידאו תרפיה: 

התבוננות חדשה – לא רק אמנות. על הייחודיות של הקולנוע ככלי מטפל.

לינק למאמר – לחץ כאן

Felt Sensing Video Art Therapy / Yarden Kerem

 

פרטים לגבי מאמר שלי שפורסם בספר העוסק בחיבור בין וידאו תרפיה, התמקדות ו Somatic Experiencing:

Kerem Y. (2015), Felt Sensing Video Art Therapy, in Joshua L. Cohen, J. Lauren Johnson, (editors), Video and Filmmaking as Psychotherapy Research and Practice, (p. 257-287), U.S.A: Routledge.

הספר בנושא וידאו-תרפיה יצא זה עתה בהוצאת הספרים Routledge.

שם הספר: Video and Filmmaking as Psychotherapy Research and Practice.

הספר מכיל 14 מאמרים של מטפלי וידאו-תרפיה שונים, המתארים מודלים שונים של עבודה בווידאו-תרפיה, ביניהם המאמר שלי:    "Felt Sensing Video Art Therapy" .

במאמר אני מתארת מודל המשלב בין וידאו-ארט לטיפול פרטני במטופל.

וידאו-ארט הוא תחום באמנות הווידאו הבנוי מהנחה של דימויים זה לצד זה, עם או בלי קול, כדי להביע  רעיון. עבודות וידאו-ארט הן לרוב עבודות קצרות שמשכן כמה דקות, ואין בהן בהכרח גיבור, קונפליקט, סיפור או עלילה. הדימויים יכולים להיות דימויים מופשטים. באמצעות הדימויים אפשר לבטא או לסמל מצב רגשי, הלך רוח, מחשבה, הרהור או תחושה קשה שאי-אפשר לבטאה במילים. וידאו-ארט הוא צילום של דימויים מופשטים, עבודה עם קול (מוזיקה, קריינות או פעלולי קול) ועריכה שלהם זה לצד זה, וכל אלה פותחים בפנינו אופק חדש של ביטוי. וידאו-ארט מאפשר למטופל לבטא את עצמו דרך סרט שאינו מחויב לכללים הגיוניים מקובלים (סיבה ותוצאה, רציפות של זמן ושפה).

וידאו-ארט-תרפיה מזמינה את המטופל לסמל את התחושה שהוא חש דרך דימוי קולנוע – ויזואלי או קולי. רובנו מהופנטים נוכח דימוי ויזואלי, אך לקול שמים לב פחות. כדי לתת דגש גדול לביטוי העצמי דרך ערוצי הקול חברתי למוזיקאית גתית פרלמוטר, ויחד הרחבנו את מודל העבודה באמצעות וידאו-תרפיה למודל המזמין את המטופל לסמל את תחושתו באמצעות קול, בין שמדובר במלל (קריינות), בפעלולי קול או במוזיקה, וכך לחבר בין כל הערוצים.

בטיפול כזה המטופל מצלם ומקליט חומרים קוליים וויזואליים, ומפגש הטיפול מתקיים ליד תוכנת העריכה. המטפל מלווה את המטופל כשהוא עורך את החומרים ומאפשר למטופל לברר את בחירותיו. המטפל והמטופל חוקרים יחדיו את הדימויים החדשים שנוצרים במהלך הטיפול בתוכנת העריכה. השיחה נסבה גם על האפקט הנוצר בכל אקט של עריכה ובכך העריכה הופכת גם היא לכלי טיפול.

מרחב הטיפול הזה מכיל את ההתערבויות המקובלות בטיפול (הדהוד, פרשנות, שאילת שאלות, שתיקה, הכלה והקשבה), אך המטופל חווה את עצמו כיוצר או כאמן. מודל זה חורג מהמודל המקובל של טיפול בכך שהמטופל "ממשיך" את הטיפול מחוץ לחדר הטיפולים – הוא מצלם, מקליט קול או בוחר תמונות וקטעי קול קיימים מהאינטרנט. כאשר המטופל מביא את החומרים לטיפול יש כניסה משמעותית של החיים עצמם לחדר הטיפולים.

זהו מודל טיפול חדש, עוצמתי מאד, ואפשר לומר שאף סוחף והרפתקני, על כל המעלות שיש באיכויות אלו. המטפל מלווה מטופל ברגעים אינטימיים מאד.

המאמר מתאר את מודל העבודה באמצעות וידאו-ארט, ואת החיבור בין מודל זה לשתי גישות טיפול המתמקדות בתחושות הגוף – ההתמקדות וה-Somatix Experiencing. במאמר מוסברת מהות הטיפול על פי כל אחת משתי הגישות, וכן מוסבר כיצד הן חוברות למודל הווידאו-תרפיה.

צור קשר

דילוג לתוכן