את גישת ההתמקדות פיתח יוג'ין ג'נדלין, שהניח בבסיס של הפילוסופיה שלו את החוויה, את מה שהאדם חש עכשיו, ברגע זה. ג'נדלין טוען כי לצד ההגיוני והלוגי שיש בחייו, ולצד המימד של התנהגות, ישנו מימד של תחושות שניתן להרגיש ולחוות באופן ישיר.  במונח חוויה / נסיון (experiencing) ג'נדלין מתכוון לזרימה של תחושה שיש לנו בכל רגע. החוויה הינה ממשית ומוחשית.

החוויה הינה מה שאנו מרגישים כאשר אנחנו אומרים: "אני מרגיש כך". לבני האדם ישנה יכולת להפנות מודעות אל אותו "כך וכך". אנו יכולים להפנות את תשומת ליבנו לתחושות שלנו בכל רגע נתון. ג'נדלין טוען כי החוויה שהינה מימד טרום-הגיוני, הינה מימד עוצמתי בחיינו ויש תפקיד מרכזי לגבי עולם החשיבה, הרגש וההתנהגות שלנו. אנו חווים את החוויה ללא קושי, אך יש קושי לתאר את החוויה משום היותה כל כך עשירה, משתנה ומורכבת, הרבה יותר ממה שהמושגים שלנו יכולים להמשיג וכמובן להסביר ולנתח.

גוף ותהליך:

החוויה נחווית בגוף. כאשר ג'נדלין מדבר על הגוף, הוא אינו מדבר על מה שנמצא מתחת לעור, למה שבד"כ קוראים גוף, אלא הוא עוסק באני השלם, באני על כל רמות התודעה והתפקודים שלו. התפיסה הרגילה של הגוף מניחה שהגוף הינו אובייקט או חפץ, דבר מה מכאני שחסר תודעה משל עצמו. התפיסה היא שהגוף ניפרד מן העולם, כמו שכל אובייקט אחר נפרד מהעולם. ג'נדלין טוען כי

איננו יכולים להפריד את הגוף מן העולם. האדם אינו מנותק מן העולם. להיפך, הגוף הוא האינטראקציה עם העולם. לעומת התפיסה המקובלת של יחידות נפרדות זו מזו ומשפיעות זו על זו,

ג'נדלין מציע מודל של תהליך, להבנת יחסי אדם – עולם.  ג'נדלין מציע מודל האומר כי מה שישנו הוא תהליך, שהגוף והסביבה תורמים לו במידה שווה את חלקם. אין יחידות נפרדות אלו מאלו, אלא הכל קשור בהכל, והכל נמצא בתהליך.

התפיסה הפילוסופית היתה הבסיס למה שג'נדלין גילה כאשר הוא הצטרף למחקר שנעשה בשנות ה ה 60 בארצות הברית, מחקר ששאל מהו הגורם שהופך טיפול פסיכולוגי לטיפול מיטיב. ג'נדלין גילה כי ישנם מטופלים אשר עוצרים את שטף הדיבור על מנת לשים לב לחוויה שנוצרת בהם כאשר הם מספרים את סיפורם. אותם מטופלים שמו לב לחוויה שנוצרת בגופם הקשורה לנושא עליו הם מדברים. ג"נדלין גילה כי קבוצת מטופלים זו היא הקבוצה אשר הטיפול הפסיכולוגי היטיב עימה.

הוא חקר את היכולת הזו – לשים לב לתחושה גופנית שמתעוררת באדם בהקשר לנושא מסויים, קרא לתחושה זו בשם felt sense והיא המוקד לגישת ההתמקדות אותה הוא פיתח ולגישות רבות שנבעו ממנה.

felt sense = משמעות מורגשת:

המושג felt Sense  הינו מושג חמקמק וקשה לתפיסה, ויש קושי, אולי בעיקר בעולם האקדמאי לקבלו, משום חמקמותו. המושג felt sense פונה או מתייחס אל הגוף, ואל הקשר שבין גוף ומיינד שקשורים זה בזה.

ג'נדלין טוען כי לגבי כל עניין ועניין ישנה תחושה גופנית מסוימת הקשורה אליו. תחושה גופנית זו נמצאת בין הגרון לבטן. זו אינה תחושה גופנית כמו גירוד או כאב, אלא תחושה של הגוף לגבי משהו, לגבי המצב.  ג'נדלין מתאר את ה felt sense כתחושה שבתחילה קשה מאד לשים אליה לב, קשה להבחין בה, היא איננה בהירה או ברורה. התחושה הזו לעתים אינה נוחה או נעימה, משום שהיא מזמינה אותנו לחוות את מה שנמצא בקצה המחשבה שלנו, בקצה של התפיסה שלנו, במקום או במצב שעדיין לא קיבל או לא יכול להתבטא במילים. התחושה הזו אינה רגש, אינה תחושה גופנית רגילה ואינה מחשבה. אבל, וכאן הדבר המהפכני והמפתיע – ג'נדלין טוען שהתחושה המעורפלת הזו היא תחושה בעלת משמעות עמוקה, אשר משמעותה מתבהרת צעד אחרי צעד בתהליך של הקשבה עמוקה לתחושה.

קשה להסביר את המושג felt sense, משום שהוא אינו ביטוי של רגשות במובן הרגיל, הוא אינו תיאור רק של תחושות גופניות, הוא אינו מעקב אחרי המחשבות. קשה להסביר מהו הfelt sense, כי אחרי ששמים לב אל התחושה הגופנית, מגיע כל פעם דבר מה נוסף אחר – פעם מחשבה, פעם הבנה, פעם רגש, פעם מילה, פעם דימוי, פעם ביטוי, תחושה גופנית נוספת ועוד. ה felt sense  כולל את השאלה: איך הגוף שלי מרגיש כרגע, אבל הוא מורכב יותר מזה. ה felt sense הוא תחושה מיוחדת שמגיעה, שמתארת כיצד האדם מחזיק או חווה ענייין בגופו. ה felt sense מתאר את המצב בצורה שלא יכולנו לתאר מראש. הוא משהו חדש שנוצר, תחושה ישירה של "כל זה" שהינה מעבר למה שאנחנו יודעים.

ה felt sense הינו תמיד בהווה. ה felt sense  אינו דבר שנמצא שם אלא דבר שמתהווה, שנוצר, שמגיע.  הfelt sense  מגיע כמו שתהליכים גופניים אחרים מגיעים  – כמו ששינה מגיעה, כמו שרגשות מגיעים, כמו שדמעות מגיעות – אנו יוצרים איזשהו מרחב שבו לגוף יש אפשרות לבטא את עצמו ולתת למה שיש צורך שיקרה – לקרות. אנחנו לא יכולים לישון "בכוח" או על ידי החלטה, אבל אנו צריכים ליצור את המרחב הנכון ששינה תגיע. כך גם ה felt sense – איננו יכולים להביא אותו בכוח או על ידי החלטה, אבל הוא יכול להגיע על ידי זה שיצרנו לו מקום. אנחנו שמים לב פנימה, אל אותה תחושה גופנית מיוחדת, שכאשר היא מקבלת את תשומת ליבנו היא מתפתחת. היא מציעה לנו דימויים, היא נושאת בתוכה רעיונות, זכרונות ורגשות היא מסבירה לנו מה יש בעניין בו אנו עסוקים.

המפגש של האדם עם ה felt sense שלו הינו מרכזי לכל תהליך של תרפיה, משום מורכבותו של הfelt sense – הוא מורגש בהווה, מכיל הבנות וזכרונות מן העבר ופועל לקראת העתיד.

הידע המובלע בגוף:

ג'נדלין אומר כי גוף האדם, שהינו במערכת גומלין עם העולם, מכיל בתוכו את המורכבות לגבי כל מצב בחיינו. הfelt sense מביא אותנו להיות במגע עם הידע הזה. הידע הזה לרוב אינו נגיש לנו, משום שאיננו יודעים כיצד לשים לב אליו.

הידע העצום שיש לנו יכול להגיע למודעות שלנו, צעד אחד צעד, דרך הקשבה אל ה felt sense. בהתחלה אנו חווים רק תחושה מעומעמת. קצה של משמעות. יש שם רמז למשהו רחב יותר. דרך תהליך של הקשבה, ה felt sense  ייפתח וייפרש לפנינו ואני נגיע לידע רחב יותר. ב felt sense קיים מרכיב נוסף – ההיפתחות של הfelt sense אל הצעד הבא מביאה היפתחות אל המעד הבא ומשם לצעדים באים נוספים. ה felt sense הוא היכולת של האדם לחוות את עצמו ולברוא את עצמו כל רגע מחדש.

Felt shift = תפנית תחושתית:

הפילוסופיה של ג'נדלין מדברת על תהליך. שינוי וזרימה זהו המצב הטבעי של הדברים. גוף האדם בונה ומשנה את עצמו ללא הרף. כאשר משהו לא משתנה, מה שנדרש זו תשומת לב ומודעות אליו, אל אותו חלק שלא משתנה. למודעות, לתודעה יש הכוח לשנות, משום שהתודעה היא יכולת החישה העצמית של הפרט לברוא ולשחזר את עצמו וסביבתו. זהו תהליך אינטראקטיבי של האורגניזם עם סביבתו. כל יצור חי יודע בגופו מהו הצעד הבא שלו, ומתוך הידע הטמון הזה, הגוף עושה את הצעד הבא שלו.

ההקשבה ל felt sense, הינה הפניה של מודעות לגופנו, והיא מביאה עימה צעד קטן אחד של שינוי. אם נעשה הרבה צעדים קטנים (כלומר, נמשיך לשים לב ל felt sense  שנוצר), יתחולל בנו שינוי עמוק, פנימי ויסודי. ג'נדלין קורא לזה בשם תפנית תחושתית – הגוף שלנו יחווה ויחזיק אחרת את המצב.

התמקדות – focusing:

גישת ההתמקדות מדברת על התמקדות בתחושה המורגשת. הגישה מזמינה את המטופל לתת לfelt sense שלו להיווצר ולתאר אותו. המטפל מהדהד למטופל את מה שהמטופל אמר, מתוך כוונה לאפשר למטופל לשהות עוד זמן מה עם הfelt sense שלו ולאפשר לfelt sense למצוא את הצעד הבא. המטופל מטפל בעצמו דרך הקשבה ל felt sense שלו.

בגלל שגישת ההתמקדות הינה דרך מאד מיוחדת של תשומת לב פנימה, הגישה יכולה להתאים את עצמה לתחומי חיים רבים. ההתמקדות מקבלת מקום נרחב יותר ויותר בפסיכותרפיה, אך משתלבת גם עם אמנות, חנוך, מדע וכל תחום אשר ישנה בו תנועה.