התמקדות הינה צורת הקשבה מאד עדינה לגוף, הקשבה שיש בה פתיחות, חוסר ביקורתיות וחוסר שיפוט. ההקשבה היא למשהו פנימי שנחווה בגוף, שברגע הראשון קשה להכניס אותו למילים. הגישה מזמינה לחוות את התחושה שנוצרת בגוף, לקבל את התחושה קבלה מלאה ללא שיפוט או דעה ולתת לתחושה מילים, לתאר את התחושה. התחושה הגופנית בזמן לא זמן מקבלת מופעים רבים – מחשבה, רגש, דימוי, מילה, ביטוי, צבע. כאשר אנו חווים את התחושה, מקבלים אותה ללא שיפוט ומתארים אותה במילים – נוצר שינוי בתחושה ודבר חדש מגיע.

תהליך של התמקדות מזמין אותנו לחקור נושא מסויים שמעניין אותנו, דרך תחושות הגוף. החקירה הינה דרך שימת לב אל הגוף, משום שהגוף הוא זה שיוצר את הרגש, המחשבה, עולם הדימויים והתחושות. ההבנה שלנו את עצמנו מגיעה מתוך הגוף; מה שהיה מובלע, מרומז (implicit) עולה על פני השטח ונהיה מפורש או ברור (explicit).

אנרגיית החיים הטבעית, הבריאה, האורגנית, נמצאת בגוף. בגוף ישנו לא רק הדחף ההישרדותי, אלא גם הדחף כי נחיה טוב, כי נגשים את עצמנו, נפרח ונשגשג.

ההקשבה אל תחושות הגוף מאפשרת לנו להבין את עצמנו, בצורה עמוקה היכולה להכיל את המורכבות של הקיום האנושי, ומחברת אותנו אל אותה אנרגיית חיים שיש בה תנועה קדימה אל מקום נכון וטוב יותר עבורנו.